דעה: רק אל תקחו לי את הפורטנייט

כולנו נחשפנו לזה השבוע, ראינו את זה בעיתונים, באתרי החדשות, במהדורות הצהריים ובתוכניות הבוקר. שאלו מומחים, ראיינו גיימרים, וקבעו מסקנות. וכל זה בגלל דו"ח של ארגון הבריאות העולמי, אז על מה כל המהומה

לפני שאשפוך את טיעוניי בפניכם כאילו הייתם חבר מושבעים ואנוכי סניגור, נעבור קודם על העובדות. ארגון הבריאות העולמי הוא הזרוע של ארגון האו"ם שאחראי על כל מה שקשור בבריאות ברחבי העולם, ארגון זה מעדכן כל כמה זמן את ה-"ICD-11", ספר המרכז בתוכו אבחנות ומחקרים מדעיים הנוגעים לבריאות, ובכך "מאשר" אותם. אז למה כל זה מעניין אותנו

בשנים האחרונות יש הרבה יותר תשומת לב למשחקי מחשב (או בשם המגניב והעדכני "גיימינג") ולהשלכות שלהם.  שחקני-סלב עם משכורות עתק וטורנירים עם פרסים על סך מיליוני דולרים הפכו לכתבות רגילות בחדשות "מיינסטרים" ברחבי העולם ובשנה האחרונה גם בישראל (כמו תמיד, קצת מאחור). אך תמיד יש צד שלילי לכל תופעה, והשנה ארגון הבריאות העולמי הכניס לספר אבחנה שגיימינג בפרט ומסכים בכלל הם ממכרים, ויש אפילו תסמינים.

כנראה שאני חולה נפש, מתוך "ישראל היום"

גלגלו לי פורטנייט

ניגש ישר לעניין, גיימינג יכול להיות ממכר, אין גיימר שלא מצא את עצמו במרתון עצבני שנמשך שעות במשחק סינגל חדש או אונליין עם חברים וקם רק להפסקות פיפי, התופעה של ישיבות ממושכות במשחקי מחשב כבר קיבלה פוקוס בתקשורת כמה וכמה פעמים (לרוב בגלל סיני ששכח לקום מהכיסא במשך 4 ימים)

אבל מפה ועד להכריז על זה כמחלה ממכרת ואפילו הפרעה נפשית?! לא הגזמתם קצת? הכותרות מגמתיות, התוכן מסולף והתקשורת מעוררת פאניקה. כן, פאניקה.

בואו איתי לסיור מודרך, דמיינו שאתם הורים לילד או נער מתבגר (חלקכם אולי כבר כאלו) ואין לכם מושג במשחקי מחשב. משחקי מחשב זה משהו שבשגרה, הרי הם קיימים רק 40 שנה. אז למה פתאום יש מהומה? פתאום הילד שלכם שמשחק פורטנייט או מיינקראפט הוא מאובחן ומכור? התשובה היא לא. אבל כשכל ערוצי התקשורת המקובלים מדווחים לכם שכן, כמובן שתדאגו.

מבחינה מדעית, יש לגיימינג אפקט על המוח ועל רמת הדופמין במוח. למי שלא יודע דופמין הוא חומר כימי שמשתחרר בגוף ומוליך אינפורמציה בין ניורונים במוח, לכן לרוב מקשרים אותו להתמכרות והנאה, זהו החומר הכימי שמשתחרר כשאנחנו נהנים. דופמין משתחרר כשאנחנו מהמרים, כשאנחנו שותים וכשאנחנו מעשנים. וכן, גם כשאנחנו מתכתבים בפייסבוק או משחקים במחשב . אבל זה לא אומר שגיימינג מסוכן או ממכר באותה רמה!

על פי מחקר של ד"ר פטריק מארקי והפסיכולוג כריסטופר פרגוסון; כשבן אדם ממוצע משחק במשחקי מחשב רמת הדופמין שלו עולה פי שתיים. לשם השוואה אכילה של משולש פיצה או גלידה משחררים רמת דופמין זהה. רמת הדופמין בעת שימוש בסמים היא פי 10 מהרמה הרגילה. אם אלו הנתונים, אני עדיין מחכה להכרה שלי כמכור לגלידה תות-וניל.

אין אלימות בשום מקום אחר, רק במשחקי מחשב. מתוך "24 שעות"

הכל מתחיל בחינוך ונגמר בטכנולוגיה

מה לא אמרו על ילדי המילניום (ואני מתוכם) שאנחנו לא יודעים לדחות סיפוקים, שאנחנו חיים בעולם שמשתנה בקצב בלתי פוסק, שהיום הכל מוגש לנו על מגש זהב ונולדנו עם כפית בפה. וזה נכון, אבל כשאני הייתי בגיל יסודי ואפילו בגיל תיכון, חינכו אותי שהכל צריך להיות במינון הנכון. משחקים חדשים? קודם ציונים טובים. לשבת לשחק בהם בכלל? קודם לסיים שיעורים, וגם אז היה לי ולאחי זמן קצוב על המחשב או על הקונסולה (ובגלל זה כמעט תמיד היו לנו משחקים שכללו 2 שחקנים) אז כשאני רואה כתבה שצועקת "הילדים שלכם לא יוצאים מהחדר?" אני כועס, כי איפה אתם ההורים? איפה אתם שתלמדו את הילד המתבגר שלכם שלשחק 8 שעות ברצף מהרגע שהוא חוזר מבית-הספר ועד הרגע שהוא הולך לישון, זה כנראה לא נכון ולא בריא? (וגם לא חינוך טוב) אני מבין שהיום קשה יותר, היום הפלאפונים חכמים והילדים עוד יותר. אבל בגיל שנערים מתעצבים ומושפעים בקלות מהסביבה, צריך להוביל אותם בדרך הנכונה.

ובואו לא ניתמם, אלימות? קטל? תעשו לי טובה, כשבפריים טיים לא יראו את תומר קאפון מכוון רובה M16 לסנטר בכל פרומו אפשרי בכל שעה אפשרית, תוכלו לבוא ולהגיד לי שפורטנייט, משחק עם מראה יותר ציורי מסרט של פיקסר, הוא אלים. היום ילדים ונערים רואים קללות במהדורה מרכזית ודם וגופות במוצ"ש. אז אל תהיו יפי נפש.

על פי ארגון הבריאות העולמי, תסמינים ל"התמכרות לגיימינג" כוללים בילוי זמן ממושך באינטרנט תוך ויתור על קשרים חברתיים או מטלות יומיומיות, צורך לבלות זמן ממושך כדי להגיע לדרגת סיפוק גבוהה ("היי"), אובדן עניין בעיסוקים אחרים, חוסר יכולת לחדול משימוש במחשבים ובסמארטפונים, והשימוש באינטרנט לשיפור מצב רוח ירוד או לבריחה מהמציאות.

התסמינים האלה הם כמו הורוסקופ, איך שתקראו אותם תגידו "ואי! זה כזה נכון! כן גם אני לא מצליח\ה לחדול משימוש במחשב ובסמארטפון!" אבל אנחנו ב-2018, כל התסמינים פה הם דבר שבשגרה ומנת חלקם של אותם בני המילניום הארורים. בעולם שבו אנחנו נמדדים בלייקים ומדברים בהאשטג, אתם באמת מתפלאים שיש אנשים שרוצים לברוח מהמציאות?

מאזנים. כמו שמאזנים כל דבר בחיים. מתוך "ידיעות אחרונות" קרדיט: אייטם מדיה יח"צ

לא הכל רע

מה עם הצד הטוב של גיימינג? איפה אתם אתרי התקשורת והעיתונים שתגידו לנו כמה דברים טובים? תשאלו כל מי שקורא לעצמו גיימר, תשאלו את עצמכם, מה הדבר הראשון הטוב שיש בגיימינג? הרוב יגיד "קהילה" או "חברים". גיימינג מחבר אנשים (מצטער נוקיה) ויוצר קהילות, פורומים שלמים וקבוצות פייסבוק פעילות ואנשים שמכירים ומשחקים יחד מכל העולם. החיבור סביב מכנה משותף שמקשר ומגשר בין הבדלים ופערים עצומים. גיימרים רבים יגידו שהיה להם קשה להתחבר בילדות ובנעורים, משחקי מחשב הם כלי לחיבור, בדיוק כמו מוזיקה ובדיוק כמו כדורגל ובדיוק כמו כל תחביב או תשוקה אחרת שיש לאדם או ילד.

הדבר השני שיגידו גיימרים, זה שגיימינג מפתח יכולות, מחקרים מגלים שגיימינג ובעיקר משחקים תחרותיים מפתחים יכולות ריכוז ארוכות טווח ויכולות ריכוז ממוקדות (כי אין דבר שמפתח ריכוז יותר מלהציץ עם AWP ב Long) בנוסף משחקים רבים מפעילים ומפתחים יכולות קוגנטיביות במוח.

ומה עוד טוב? כסף, כסף זה תמיד טוב, ואיפה שיש כסף יש תקשורת ותשומת לב. משחק הבאטל רויאל PUBG הכניס בחודש פברואר 103 מיליון דולר ובמהלך השנה הקרובה יחולקו פרסים בסך 100 מיליון דולר בטורנירים ותחרויות של Fortnite. סטרימרים ושחקנים מקצועיים בדמות Ninja ו-Shroud  גם הם נהנים מהטרנד עם הכנסות חודשיות של מאות אלפי דולרים והערצה שלא תבייש אף סלבריטאי.

אז למה כל הרעש? בסופו של יום זה עוד סממן של היאבקות דור ישן בדור חדש. כמו שבשנות ה-70 הטלויזיה הייתה השטן וצעקו בכל מקום שהיא מנוונת את הדור הצעיר. גם הרדיו וגם האינטרנט והסמארטפון בתורם. גיימינג זה רק חלק מזה, גיימינג זה טרנדי ועכשווי ומדבר אל הדור הצעיר, ומה שמדבר אל הדור הצעיר מדאיג את הדור הזקן. הדור הזקן? צריך להעביר את המושכות בצורה אחראית.

דילוג לתוכן